תאור המערה:

 

מערת אלקנה (מערת א־נאטפה) ִהנה מערה גדולה המורכבת מסדרת אולמות ומחילות. פתח המערה נחשף בחלקו העליון של מדרון טרשי, בגדתו הצפונית של אחד מיובלי ואדי רבה, מדרום ליישוב אלקנה שבמערב השומרון.

מערת אלקנה היא מטיפוס מערות האולם המבודדות של מערב השומרון. המערה נוצרה בסלע גיר דולומיטי מתצורת ורדים, מגיל קנומן, בתהליכי המסה קרסטיים פראטיים, סמוך לפני מי התהום ומתחתיו (פרומקין ופישהנדלר 2005).

פתח הכניסה למערה נראה כפרצה מוארכת (אורכה 23 מ', וגובהה כ–1.5 מ') הפעורה בתחתית מדרגת סלע מלאכותית, בשולי דרך ביטחון. מרחב הפתח חסום כיום באבנים גדולות ובעפר, כך שהכניסה מתאפשרת דרך מרווחים בין הסלעים. הפרצה היא למעשה חלקו הצפוני של אולם קרסטי גדול ממדים שנסקר לראשונה על ידי המלח"ם בשנת 1983 אך רובו נהרס במהלך חציבת הדרך.

פתחה המקורי של המערה היה פעור בחלקו הדרומי של האולם (ראה מיפוי). בדוח פנימי של המלח"ם המלווה את המיפוי הראשון צוין כי הפתח (שמידותיו היו כ־2X2 מ') נפער בחלקה התחתון של מדרגת סלע טבעית, צורתו מעוגלת, ומדרגות חצובות אפשרו גישה נוחה מפני השטח לתוך אולם A. לאולם זה הייתה קרקעית מפולסת, גובהו אפשר עמידה זקופה, והוא היה האגף הגדול והנגיש ביותר במערה. במרכז האולם היו נטיפים קטנים פעילים, שמימיהם נאגרו בשוקת קטנה מסותתת בגוש סלע גדול. הנטיפים שימשו במאה ה־20 כמקור מי שתייה לרועים, ואלה כינו את המערה בשם מע'רת א־נטאפה. בחלקים הפנימיים של המערה לא אותרו נטיפים

וטפטופים, כך שנראה כי מקור המים של המסתתרים בה היה בטפטופים שבאולם A.

 

 

ממצאים:

בסקר נתגלה ממצא ארכאולוגי מגוון, למן התקופה הנאוליתית (כלי חרס וצור מן התרבות הירמוכית), שלהי התקופה הפרסית (מטבע בלבד), שלהי התקופה החשמונאית (שני מטבעות ושבר קערה), התקופה הרומית הקדומה והתיכונה (כולל ימי מרד בר־כוכבא: שברים רבים של כלי חרס, נר ומטבעות) והתקופות הביזנטית (?) והמוסלמית הקדומה (שברי כלי חרס ושברי נר). ממצאים נוספים נשדדו מן המערה, שכן בכל חלקיה ישנם סימנים לחפירות בלתי חוקיות, כתובות צבע ופסולת מודרנית. נראה כי הריסתו של אולם הכניסה למערה פגעה בממצאים רבים נוספים. שלהי התקופה הפרסית (מאה 4 לפסה"נ) מיוצגים אך ורק על ידי מטבע קטן עשוי כסף, בעריך של אובול . צדו האחד של המטבע מעוטר בספינת משוטים השטה על גבי גלים. החלק העליון של הדגם, שעל פי מקבילות היה יכול לכלול את הכתובת "שמרין", נטבע מחוץ לאסימון. הצד השני מעוטר במלך בלבוש פרסי אופייני, פונה לימין ונלחם באריה הניצב על רגליו האחוריות. ביניהם האותיות "מז", קיצור השם מזדי, מושל פחוות עבר הנהר בין השנים 331-345 לפסה"נ לערך (מילדנברג 1993). אובולים מסוג זה נטבעו בצידון (לאובולים ולעריכים נוספים מטיפוס זה ראו אלעי ואלעי 2004), וחיקויים שלהם נטבעו בשומרון. ההבדל בין הטיפוס המקורי מצידון לבין החיקוי שלו בשומרון ִהנו בכתובת "שמרין", המופיעה מעל ספינת המשוטים. במטבע הנדון קטע זה חסר, ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות אם לפנינו מטבע צידוני או חיקוי שומרוני.

מכלול הממצאים מזמן מרד בר־כוכבא מאפשר לזהות את מערת אלקנה כמערת מפלט

אופיינית. אמנם עד לאחרונה היה נהוג להצביע על נחל שילה כקצהו הצפוני של המרחב שהיה מיושב יהודים עד לימי מרד בר־כוכבא. אפשר להציע כעת את נחל קנה כגבול הצפוני של האזור שלקח חלק במרד בר־כוכבא וחרב בסופו. 

​

נכתב על ידי: בועז זיסו, בועז לנגפורד, רועי פורת, דביר רביב ועמוס פרומקין