מי אנחנו?

 

המרכז לחקר מערות ישראל (מלח"ם) הוא גוף שהוקם בסוף שנות ה-70 של המאה העשרים מלכתחילה במסגרת החברה להגנת הטבע ועבר לאחר מכן לאוניברסיטה העברית בירושלים. למן היווסדו שם לו הגוף למטרה את החקר הרב-תחומי של מערות לגוניהן, ממערות טבעיות ועד חללים תת-קרקעיים שנוצרו או עוצבו בידי אדם בתקופות השונות. במסגרת זו, המלח"ם הפך עד מהרה לגוף המוביל במחקר הגיאולוגיה והפעילות האנושית הקדומה במערות ישראל, עד כי אחד הארכיאולוגים הבכירים במדינה כתב לפני כעשור ש"גוף זה, שלא נועד מלכתחילה להיות מוסד מחקר ארכיאולוגי, תרם תרומה מכרעת לחקר מערות המפלט בשנות השמונים והתשעים" (חנן אשל, 1998); נראה כי ניתן להכיל התבטאות זו גם באשר לנושאים, לתקופות ואזורים אחרים במחקר המערות של ארץ-ישראל.

המרכז לחקר מערות עבר מספר גלגולים מבניים, עד להפיכתו ליחידה מחקרית מן המובילות במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים. בראש המרכז עומד הפרופ' עמוס פרומקין, ופועלת במסגרתו קבוצה מגוונת של חוקרים ושוחרי מערות אשר פעילים במסגרות ובהקשרים שונים, החל מגילויי מערות בסיורי שדה שיטתיים ותכופים שמבוצעים על ידי המרכז, וכלה בעבודות מחקר המטפלות באספקטים רחבים הנוגעים לפעילות אנושית במערות המתבססים על גילויים אלו. עבודת השדה מתבצעת בהובלתם של אנשי שדה וסיירים מקצועיים בתחום עבודת השדה במערות ("מערנים", speleologists), ונשענת לא מעט על רוח ההתנדבות, להט הגילוי והמסירות לתחום המערנות. בהקשר זה, יש לציין שאף כי חקר מערות הינו מחקר רב-תחומי מקובל ברחבי העולם, חקר המערות בישראל מתבצע כמעט אך ורק על ידי המלח"ם ושלוחות מתנדבים הפועלים בזיקה אליו, ומכאן חשיבותו הגדולה של גוף זה הן למחקר האקדמי והן לטיפוח הגילויים ותחומי הידע הקשורים במערות בארץ.

 

 

מפעלים ופרוייקטים

 

פרט למחקרים בודדים שנעשו במערות למן אמצע המאה ה-19 ועד שלהי שנות ה-70 של המאה ה-20, שמרביתם התרכזו במחקר הפרהיסטוריה של ארץ-ישראל (דוגמת מערות הכרמל וספר יהודה), ניתן לקבוע כי גילוין ומחקרן של מרבית המערות המוכרות כיום בארץ, ומדובר בעשרות אלפי מערות, קשור בפעילות המלח"ם. ככלל, המלח"ם פעיל בשני אפיקים עיקריים – גילויים אקראיים שמקורם בסיורי שטח עצמאיים של שוחרי מערות, ופרויקטים שיטתיים ואינטנסיביים המתמקדים בתאי שטח מרובי מערות, בזיקה לשאלות מחקר ספציפיות. בין מפעלי המלח"ם הבולטים שהתקיימו ב-30 השנים האחרונות, נציין כאן את המחקר הרב-שנתי במערות הר סדום, בו נחקרו כ-110 מערות באורך כולל של עשרות קילומטרים שהתפתחו בתנאים ייחודיים במחדר מלח, ובהן מערות המלח הארוכות בעולם; את גילויין ומחקרן של מערות כתף יריחו, בהן נתגלתה הקבוצה הגדולה האחרונה של תעודות כתובות במערות מדבר יהודה; את הפיתוח הספלאולוגי של אזורים עשירים בפעילות קארסטית (דרך ההווצרות הטבעית של מערות הנפוצה בסלעי ישראל), בהם אזורים שתת הקרקע בהם היה בבחינת "ארץ לא נודעת", כגון החרמון, הגליל העליון וחבל בנימין, הכולל איתור, מיפוי ולימוד של המערות באזורים אלו; את גילויה ומחקרה של מערת איילון בשפלת לוד, בה נתגלתה מערכת אקולוגית יחידאית המכילה תשעה מינים חדשים למדע ומשפחת עקרבים בלתי ידועה במערת מבוך שהיא מן הגדולות שבמערות ישראל (2.5 ק"מ); וכן את גילוין וחקירתן של רבות ממערכות המסתור (מערות חצובות מהתקופה הרומית הקדומה) המוכרות כיום ממרחבי שפלת יהודה והגליל.

לשם המחשת פעילות המלח"ם, הן הפעילות השוטפת בגילוי ובלימוד תוכנן של המערות בישראל, והן הפעילות הנגזרת משאלות מחקר מגוונות, נביא בקצרה שתי דוגמאות מן השנים האחרונות. בשנים 2005-2001 התנהל במצוק ההעתקים שממערב לים המלח, בגזרה שבין קמראן ועין גדי, סקר מערות שיטתי שנועד לבחון את מפת התפוצה של מערות המפלט מימי מרד בר-כוכבא, אשר עד אליו היו ידועות בעיקר מן המרחבים שמצפון ומדרום לגזרת הסקר. במהלך הסקר נחקרו כ-400 מערות ובהן כ-25 מערות שבהן עדויות למפלט ימי המרד. מערות בלתי ידועות אלו הכילו מגוון של כלי נשק מימי המרד, בהן חנית מאולתרת שהינה ממצא יחידאי בעולם הרומי כולו, מגוון מטבעות שטבעו המורדים ובהן שני מטמונים, שרידי מזון רבים (זרעים ופירות) וחפצים העשויים מחומרים אורגניים (עור, עץ, עצם), וכן שתי תעודות כתובות. ממצאים אלו שימשו בבסיסה של הערכה מחודשת של מהלך המרד בחודשיו האחרונים, עת נמלטו למדבר יהודה פליטים ומורדים יהודיים עקב הלחימה באזורים המיושבים של יהודה, ושם ניהלו לוחמת גרילה זעירה כנגד הכוחות הרומיים עד לסיום המרד.

 

בשנת 2009, במסגרת הפעילות השוטפת של המלח"ם, נבדקה בשנית מערת התאומים. זו מערה קרסטית גדולה המצויה במערב הרי יהודה, אשר היתה מוכרת למחקר למן שלהי המאה ה-19, ונבדקה בעבר בידי סוקרי הקרן הבריטית לחקירת ארץ-ישראל (ה-PEF), רנה נוויל, מחלוצי הפרהיסטוריה של ארץ-ישראל, וגדעון מן, מחלוצי חקר המערות בישראל. במהלך בדיקתה המחודשת של המערה, שכללה (כפי שמקובל בשגרת העבודה במלח"ם) בדיקה שיטתית של חללי המערה תוך שימוש באמצעי עזר שונים, התגלתה מחדש מערכת של חללים עמוקים בחלקה הפנימי של המערה. במהלך מיפוי מערכת זו התגלו שלושה מטמונים יקרי ערך מימי מרד בר-כוכבא, בסך של 120 מטבעות, המכילים את מקבץ מטבעות הכסף הגדול ביותר שנתגלה במהלך מחקר ארכיאולוגי של מרד זה. גילוי מפתיע זה, שהוא תוצאת החשיבות העליונה שמקנה המלח"ם לבדיקה חוזרת ונשנית של מערות משמעותיות, ותוצאת שיטות העבודה הקפדניות ורוח הדבקות במטרה העומדת לנגד חברי המלח"ם בעבודתם, היה רק הראשון בשורה של גילויים אשר מעידים לראשונה על המצאות של מערות מפלט גדולות מימי מרד בר-כוכבא גם בחלקים המערביים של תחום מדינת המורדים, בהרי יהודה ובשפלת שומרון.

​